עוד ועדה לא תועיל איך לעצור את ההידרדרות המסוכנת של התרבות הפוליטית ושל הדמוקרטיה הישראלית

במידת מה של ציניות אפשר לומר, שדבר מה מעודד מתרחש בחברה הישראלית. הולך וגדל מספר הישראלים המבינים, ובייחוד מרגישים, שהמערכת הפוליטית הישראלית ירודה ומידרדרת עוד. ההידרדרות הזאת התחזקה בחודשים האחרונים, אחרי הקמת הממשלה הנוכחית, אבל ראשיתה עוד בימי ממשלות קודמות.

למעשה, ישראל היא דמוקרטיה יהודית-אתנית המדירה רבים מאזרחיה מהשפעה על המדיניות, שהיא לבה של הדמוקרטיה והפוליטיקה. הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה פורמלית בלבד: כלומר, מתקיים בה חופש דיבור עד גבול מסוים, ומתקיימות בה בחירות כלליות ומקומיות שמידת ההשתתפות בהן הולכת ופוחתת בגלל אפתיה פוליטית של הציבור.

הבחירות האלה מבטיחות, רק לכאורה, את הייצוגיות. המדיניות נקבעת ללא השתתפות או השפעה מסיבית של האזרחים; הכנסת מחוקקת, רק לכאורה, על פי רצון הריבון האמיתי, שהוא גוף האזרחים כולו, ולמעשה על פי שיקולים אינטרסנטיים של חבריה; ומערכת המשפט פוסקת בנושאים שונים ללא עקביות תפישתית.

ביסוד הבעיה עומדת העובדה שהדמוקרטיה הישראלית נשלטת על ידי פוליטיקאים מעטים מאוד, על ידי ביורוקרטיה בכירה בעלת עוצמה רבה מדי, על ידי בעלי הון מעטים, ועל ידי מערכת ביטחון דומיננטית בצורה יוצאת דופן בהשוואה למשטרים אחרים.

בעבר נעשו כמה ניסיונות להציע רפורמות שישפרו את המצב. לפני חמש שנים הוקמה “ועדת הנשיא קצב”, שבראשה עמד נשיא האוניברסיטה העברית אז, פרופ’ מנחם מגידור, השתתפו בה עשרות רבות של פוליטיקאים, אנשי כלכלה, אקדמאים, ואנשי חברה, והיו לה כמה ועדות משנה (כותב שורות אלה היה חבר ועדת ההיגוי וראש של ועדת משנה). ועדה זו, שפעלה במשך כשנתיים, התמקדה בהיבטים הפורמליים והארגוניים של השיטה הפוליטית - כלומר, בשיטת הממשל, בשיטת הבחירות, במבנה הכנסת, ביחסי כנסת וממשלה ועוד. היא הגישה המלצות מפורטות מאוד שנדונו על ידי ועדות הכנסת הרלוונטיות ועל ידי הממשלה, אך כצפוי במערכת הפוליטית הישראלית, רובן ככולן לא מומשו.

לפני כמה שבועות הקים “המכון הישראלי לדמוקרטיה” את “הפורום לתיקון שיטת השלטון”. בראש הפורום יעמוד הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, ומספר חבריה יהיה כמאה, בהם ח"כים, שופטים לשעבר, אנשי ציבור, אקדמאים ומנהיגים מעולם העסקים. כמו ועדות קודמות, מטרת הפורום היא לגבש הצעות קונקרטיות “לשינויים בשיטת הבחירות, במבנה המפלגות ותפקודן בשיטת השלטון, ולייעול תפקוד הכנסת ויחסיה עם הממשלה”. הווה אומר: המיקוד הוא שוב על ההיבטים המוסדיים, הארגוניים והתהליכים הפורמליים של השיטה הפוליטית הישראלית.

יש חשיבות מסוימת בעיסוק בסוגיות האלה, אך הסיכוי ששינוי בהן ישפר את מצבה של הפוליטיקה הישראלית שואף לאפס. כדי להגיע לשיפור של ממש יש להתמקד בתרבות הפוליטית הפגועה של ישראל. זהו המקור המרכזי לתפקוד הלקוי של המשטר, ובכלל זה התפקוד הלקוי של הרשויות המחוקקת והמבצעת.

התרבות הפוליטית הישראלית מתאפיינת, בין היתר, באי כיבוד קבוצות מיעוטים רבות - בהן ערביי ישראל, נשים, הומוסקסואלים ולסביות, חלק מהחרדים, וקבוצות אחרות; אי כיבוד החוק על ידי פוליטיקאים, ביורוקרטים והציבור הרחב; אלימות גדלה והולכת; שחיתות רבה בכל רמות השלטון; אי התחשבות בזולת; אי כיבוד זכויות הפרט וקבוצות חברתיות ופוליטיות; קידום אינטרסים אישיים של בעלי העוצמה הפוליטית וההון.

המקורות למצב הזה הם תהליכי אינדיווידואליזציה עמוקים בחברה והפחתת המחויבות לכלל; אפתיה וירידה בהשתתפות הפוליטית, זאת לאחר שרבים מהאזרחים נקלעו למצוקה כלכלית וחברתית בעקבות הסתלקות מכוונת של ממשלות ישראל מעקרונות מדינת הרווחה; פיחות כמעט עד לאפס של חשיבות האידיאולוגיה בחיי הציבור והפוליטיקה; שאיפה למנהיג חזק; התרפקות על אלמנטים בלתי דמוקרטיים בשיטה הפוליטית.

החלפת השיטה הפרלמנטרית בשיטה נשיאותית, שינויים בשיטת הבחירות, איסור על חברי כנסת לשמש כשרים בממשלה, וכיוצא באלה, לא יפתרו את בעיות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. להיפך, רפורמות כאלה רק יגבירו את הבעיות הקשות של הממשל.

הפתרון היחיד הוא חיזוק התרבות הדמוקרטית באמצעות חיזוק החיברות והחינוך לדמוקרטיה ולסובלנות. ללא הטמעת ההבנה בדבר חשיבות ההסכמה על כללי משחק דמוקרטיים בסיסיים, ובדבר הצורך בחיזוק ההשתתפות השוטפת של הציבור בתהליכים הפוליטיים החשובים באמת, צפויה שחיקה נוספת במשטר הדמוקרטי בישראל.

מה צריך לעשות? יש לעודד את פעילותם של ארגוני המגזר השלישי וארגונים ללא מטרות רווח; יש להילחם עד חורמה בשחיתות ובקשרי הון-שלטון; יש להפחית את מעורבותה של מערכת הביטחון בתחומים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים וכלכליים, שאינם קשורים במישרין אליה; יש לפתח תרבות אזרחית ביקורתית ולקיים דיונים ציבוריים פתוחים על בעיות ביטחון הפנים והחוץ של ישראל; ובייחוד יש להגביר מאוד את החינוך לדמוקרטיה במסגרות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות (כמו תנועות נוער, וארגוני החברה האזרחית).

פרופ’ שפר מלמד מדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים   –
Prof. Gabriel (Gabi) Sheffer
The Political Science Department
The Hebrew University of Jerusalem
Mount Scopus Campus
Jerusalem 91905
Israel
Tel. 03-6915404
msgabi@huji.ac.il